בחלק א' של המאמר נכחנו לראות כי תשלום גבוה של דמי ניהול בקופות הגמל היה משתלם לחוסך הפרטי ואכן השיג תשואה גבוהה יותר למי ששילם הרבה מעל לממוצע בענף.

 

 

אך האם המצב דומה גם בקרנות ההשתלמות?

כידוע קרנות ההשתלמות שלנו הופכות להיות נזילות בתום תקופה של 6 שנים שאחריה ניתן למשוך את הכסף מבלי לשלם על רווחי ההון שצברנו במהלך השנים.האם בתקופה קצרה יחסית ניתן להשיג תשואה גבוהה מבלי שדמי הניהול 'יכרסמו' בחסכונותינו ויפגעו בכל החלומות הוורודים אליהם ייעדנו את הכסף?

 

אם כן, בשנת 2012 הקרן שגבתה את דמי ניהול הגבוהים ביותר היא 'הראל דיקן', דמי הניהול בגובה 1.49% בממוצע נגבו על ידה מלקוחותיה. אחריה ברשימת ה'יקרניות' הייתה 'דש אקונומיסט השתלמות' אשר גבתה 1.32% בממוצע ושלישית 'הלמן אלדובי השתלמות' עם דמי ניהול ממוצעים של 1.29%.אלו מחירים די גבוהים לדמי ניהול בהתחשב כי הממוצע שנגבו בקרנות ההשתלמות עמד על 0.77% בלבד.

מה'זולות' היו 'אומגה קרן השתלמות' אשר גבתה מתחת לממוצע בענף :0.69% אחריה 'מעלות' של חברת כלל עם 0.85% ו- 'אנליסט השתלמות כללי' אשר חייבה 0.92% מהיתרה את לקוחותיה.

 

התשואות בקרנות אלה בהחלט מביאות בשורה שיש להרהר עליה בבואנו לערער על מחיר הניהול שגובה חברת ההשקעות.

בעוד ממוצע תשואת קרנות ההשתלמות של שאר הגופים עמד על 9.22% לשנת 2012 הקרן ה'יקרה' של הראל הגיעה לתשואת יוצאת מן הכלל של 13.12% הלמן אלדובי לעומת זאת השיגה תשואה נמוכה של 6.91% אך היא לא הייתה מבין הזולות-יש להדגיש.

 

 

לסיכום,יהיה נכון להתמקח ולבצע השוואות שנתיות לגבי המחיר אותו אנו משלמים לגוף המנהל את כספינו, אך יש לזכור כי היקר לא תמיד הוא אכן יקר, ושמדובר על כסף ותשואה ניתן לראות בכמה כסף אפשר לעתים לקבל יותר ביותר כסף.